חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' להואני

פסק דין

בפני תביעה על סך 15,634 ₪ אשר התובעת טוענת כי הנתבע חייב לה בגין שירותים וציוד שסופקו על ידה לנתבע ואשר לא שולמו על ידו.

המדובר בחיובים בגין עסקה אשר נערכה עם הנתבע באמצעות סוכן התובעת בשם כאמל טריף (להלן: "הסוכן"), וזאת במהלך חודש אפריל 2011.

כחלק מעסקה זו, חתם הנתבע על הסכמים שונים כאשר שניים מהם, הנוגעים לרכישת שני מכשירי טלפון סלולריים נערכו ביום 27/4/11 ואילו שניים אחרים, הנוגעים לרכישת מודם ומכשיר טלפון נייח, נערכו ביום 1/5/11.

ההסכמים צורפו במלואם לתצהיר עדות ראשית מטעם התובעת ובכל אחד מפורטים בהרחבה תנאי ההתקשרות במלואם.

טענתו של הנתבע בתצהיר שצורף לבקשת הרשות להתגונן ואשר נערך ע"י אביו, אוסמה להואני (להלן: "המצהיר"), היתה כי בעת שהסוכן הציע לנתבע את העסקה, דובר על חבילה של 5 מכשירים סלולריים וכן טלפון נייח בבית ושירותי גלישה באינטרנט, כאשר לטענת המצהיר הובטח על ידי הסוכן כי העלות החודשית, לכל המכשירים ולכל השימושים, לא תעלה על 830 ₪ לחודש.

המצהיר מוסיף וטוען כי משקיבל את החשבון הראשון, בתחילת חודש 6/11, והתברר לו כי העלות הכוללת הינה 2,764 ₪, ניסה ליצור קשר טלפוני, הן עם הסוכן והן עם נציגי התובעת, על מנת לציין בפניהם כי החיוב החודשי עומד בניגוד למובטח ע"י הסוכן.

המצהיר מפרט עוד כי משלא הצליח לדבר עם הסוכן, שלח לתובעת מכתב ובו הוא מודיע על כך שהעסקה איננה תואמת את המוסכם ולפיכך הוא מבקש לנתק את הקווים. המכתב צורף לבקשת הרשות להתגונן והוא נושא תאריך 6/7/11 (להלן: "מכתב הביטול").

לטענת אותו מצהיר אלמלא הוטעה ע"י הסוכן לחשוב שהתשלום החודשי יעמוד על סך של 830 ₪ בלבד, לא היה מתקשר בעסקה שכן קודם לכן היה מנוי בחברת סלקום והחשבון החודשי שלו שם לא עלה על 1,000 ₪.

יצויין כי התובעת הסכימה למתן רשות להתגונן ובהחלטת הרשם נקבע כי התצהיר שהוגש ע"י המצהיר ישמש כתב הגנה מטעם הנתבע.

לעניין זה קיימת חשיבות במקרה זה, מאחר והתברר, במהלך הדיון בפני, כי הנתבע מבקש להעלות טענות נוספות ושונות שזכרן לא בא בתצהיר וביחס לטענות אלו ככל שהן טענות עובדתיות, טענה התובעת, בצדק כי מדובר בהרחבת חזית אסורה, כפי שיפורט להלן.

טענות מקדמיות

בפתח הישיבה ובסיכומיה העלתה התובעת טענה מקדמית הנוגעת לעובדה כי הנתבע לא הגיש תצהיר תומך בכתב ההגנה מטעמו כנדרש בתקנות סדר הדין האזרחי, וכן לא הוגשו על ידו תצהירי עדות ראשית ואף לא נמסרה הודעה כי התצהיר שצורף לבקשת הרשות להתגונן ישמש תצהיר עדות ראשית מטעמו. בנוסף, הנתבע עצמו לא התיצב לדיון ההוכחות, אלא רק המצהיר.

לטעמה של ב"כ התובעת, די באלו על מנת להביא למחיקת ההגנה של הנתבע וקבלת התביעה במלואה אף ללא דיון בטענות הצדדים.

אינני מקבלת טענות התובעת ביחס למחדלים הדיוניים באי הגשת תצהיר תומך לכתב ההגנה ואי הגשת תצהירי עדות ראשית. משהתצהיר שתמך בבקשתה רשות להתגונן הפך לכתב הגנה, ניתן לראות בו גם תצהיר תומך בכתב הגנה, אפילו שלא נערך על ידי בעל הדין עצמו, שכן התצהיר מאגד בתוכו את שתי "הפונקציות", דהיינו כתב בי-דין ותצהיר התומך באמור בו.

באשר לאי הגשת תצהירי עדות ראשית או הודעה על הסתפקות בתצהיר המצהיר, אינני סבורה כי מדובר במחדל שיש בו לגרום לשיבוש דיוני כלשהו, שכן התובעת ידעה בדיוק מה הן טענות הנתבע כנגד התביעה ומשלא ביקש הנתבע להביא עדים או ראיות נוספות, לא היה בכך לפגוע בתובעת בדרך כלשהי.

באשר לאי התיצבות הנתבע לדיון בפני, אכן מדובר במחדל של ממש מצידו של בעל דין. אולם גם בכך אין להביא למחיקת הגנתו ומתן פסק דין, וזאת לאור נסיבות הענין כאמור לעיל.

אמנם נכון כי על בעלי דין להקפיד על מילוי הוראות דיוניות, ובוודאי שעל התיצבות לדיון שנקבע בעניינם, אולם אי הקפדה כזו אינה מנביעה "אוטומטית" את מחיקת כתב הטענות, אלא יש לבחון בכל מקרה לגופו האם יש בכך לפגוע בזכויות דיוניות או מהותיות של הצד שכנגד, ואין הדבר כך במקרה זה.

ראוי יותר, כפי שגם עשתה ב"כ התובעת במקרה זה, כי ההליכים יתבררו לגופם של הדברים, ולא יוכרעו על מחדלים דיוניים, גם אם אלו משמעותיים, כאשר כל עוד אין בכך פגיעה מהותית בצד שכנגד.

טענות הצדדים והכרעה